<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנינא בן אנטיגנס</h1>
<h2>דף מט.</h2>
וכל מקום שנמצאו דבריו (ו)של ר' חנינא בן אנטיגנ' פשיטא דיש מהן שאין הל' כגון ההיא דאלפים אמה עגולות ההוא דפ' מי שהוציאוהו [ערובין מ"ט ע"ב] דתחום אלפים דלית הילכתא כוותיה דודאי מרובעות בעינן, אבל ההיא דתמורה פ' כל האסורין [ל' ע"ב] דתנן ר' חנינא בן אנטיגנס אומר כשירה שינקה מן הטריפה פסולה מעל גבי המזבח, ובגמרא [ל"א ע"א] מאי טעמא אילימא משום דמפטמא מינה אלא מעתה האכילה כרשיני ע"ז הכי נמי דאסירא מעל גבי המזבח אלא תני ר' חנינא טירטאה קמיה דר' יוחנן הכא במאי עסקינן כגון שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו מעת לעת, מדקפריך אלא מעתה האכילה כרשיני ע"ז הכי נמי דאסורה שמעינן מהכא נמי דאיתא לפיסקא דאמר רב יהודה אמר שמואל בפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ט ע"א] אההיא שדה שנזדבלה בזבל ע"ז ופרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז דאסרי רבנן משום זה וזה גורם ושדה תבור ופרה תירזה ולר' יוסי שרי ואע"ג דאיכא חומרא דע"ז הל' כר' יוסי ש"מ דסתם התלמוד קאי ור' חנינא בן אנטיגנס מוסיף דאע"ג דבהכי עסקינן כשהניקה חלב רותח משחרית לשחרית הואיל ויכולה לעמוד עליו ואפילו להדיוט שרי כ"ש בעלמ' דסבירא ליה דזה וזה גורם אסור מיהו לגבוה אסור ולא ידענא אי ר' יוסי אמר זה וזה גורם מותר, אי בכה"ג שרי לגבוה דאילו לרבנן כ"ש הוא להדיוט אסור לגבוה מיבעיא. ובתוספת' דשלהי דתמורה תניא ר' חנינא בן אנטיגנס אומר מש"ר אלעזר חסמא בהמה כשירה שינקה מן הטריפה אסורה לגבי המזבח. גרס' במס' מעילה פ' ולד חטאת [י"ב ע"ב] אמר רב הונא אמר זעירי המקיז דם לבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו, מתיב רב המנונא חלב המקודשים וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין א"ל כי קאמינא גבי דם דלא מתקיימא בלא דם אבל חלב דקא מקיימנא בלא חלב לא. מתיב רב משרשיא הזבל והפרש שבחצר של הקדש לא נהנין ולא מועלין ואמאי לא מקיים בלא פרש אמרי מאי איריא פרש מעלמא קאתי אזיל האי אתי אחרית' לאפוקי דם מגופא הוא, ונראה דאפילו בפרש כי האי דהניקה משחרית לשחרית אע"ג דלעניין הקרבה אסור לעניין מעילה לאו גופה הוא.
